"פשוט תעזבי אותו", "למה את עדיין איתו?", "אם זה כל כך רע, למה את לא הולכת?" – משפטים אלו מוכרים לכל מי שנמצא במערכת יחסים רעילה. אך המציאות מורכבת הרבה יותר מ"פשוט לקום וללכת". לפעמים הדבר הכי קשה הוא להבין למה אנחנו נשארים במקום שפוגע בנו. בואו נבין את המנגנונים שגורמים לנו להישאר.

כיצד המוח והגוף נלכדים במעגל הקסמים של קשר רעיל

המוח האנושי, במרדף אחר תחושת עונג ושייכות, עשוי להוביל אותנו למלכודות רגשיות, ביניהן התמכרות לקשרים הרסניים. בדומה להתמכרות לחומרים, גם קשרים אלו, למרות הכאב והסבל שהם גורמים, מפעילים מנגנוני חיזוק במוח. הורמונים כמו אוקסיטוצין, המכונה "הורמון האהבה והקשר", ודופמין, "הורמון ההנאה והתגמול", משתחררים גם בקשרים לא בריאים, ומעצימים את התלות הרגשית.

הגוף, מצידו, נכנס למצב של דריכות מתמדת בשל רמות גבוהות של קורטיזול, הורמון הלחץ, המופרש במצבי סטרס וחרדה. במקביל, רמות הסרוטונין, "הורמון האושר והרווחה", צונחות, מה שתורם לתחושות של דיכאון וחרדה.

לולאת משוב זו בין המוח לגוף יוצרת מעגל קסמים ממכר: המוח מחפש אחר "מנת" הקשר, גם אם היא שלילית, והגוף מגיב בעוררות פיזיולוגית התורמת לתחושת ההתמכרות. כך, למרות ההכרה בהרסנות הקשר, האדם מתקשה להשתחרר ממנו, נלכד במערבולת של תקווה, אכזבה ותלות רגשית.

יתרה מכך, כשאנחנו נפרדים מקשר הרסני, הגוף חווה תסמיני גמילה ממשיים, בדיוק כמו בגמילה מחומרים ממכרים. תחושות אלו, הכוללות בין היתר חרדה, דיכאון, נדודי שינה, וקשיי ריכוז, מקשות עוד יותר על תהליך הניתוק ומחזקות את הכמיהה לחזור לקשר, גם אם הוא מזיק.

כשהרעיל הופך לנורמלי: השפעת דפוסים מוכרים על הבחירות שלנו

תופעה מטרידה נוספת בהקשר של התמכרות לקשרים הרסניים היא הנורמליזציה של מצבים רעילים. כשאנחנו חיים זמן רב במערכת יחסים פוגענית, המוח שלנו מתרגל למצב הזה והופך אותו ל"נורמלי". הדרמה, הכאוס והכאב הופכים לחלק משגרת החיים שלנו, ואנחנו עשויים אפילו לחוש אי נוחות במצבים של שלווה ויציבות.

חשוב להבין שדפוסי התקשורת והיחסים שראינו בבית ההורים משפיעים עמוקות על הציפיות שלנו ממערכות יחסים. אם גדלנו בסביבה בה קונפליקטים, מניפולציות רגשיות או התנהגויות פוגעניות אחרות היו דבר שבשגרה, ייתכן שנתפוס דפוסים אלו כנורמטיביים, ונמצא את עצמנו נמשכים שוב ושוב לאותם סוגי קשרים, גם בבגרותנו. זוהי תבנית פסיכולוגית עמוקה שיכולה להסביר מדוע אנו חוזרים על אותן טעויות, גם כשאנו מודעים להרסנותן.

אובדן העצמי: כשהקשר הרעיל מוחק אותנו

אחד ההיבטים הכואבים וההרסניים ביותר של קשרים רעילים, במיוחד עם בני זוג נרקיסיסטים, הוא מחיקה הדרגתית של העצמי. התהליך הזה מתרחש לרוב באופן ערמומי ומתוחכם, עד שלבסוף אנו מוצאים את עצמנו לכודים במערכת יחסים בה איבדנו חלקים משמעותיים מעצמנו.

מהם אותם חלקים שאנו מאבדים?

• הקול הפנימי שלנו: הביקורת המתמדת, ההשפלה והמניפולציות הרגשיות גורמות לנו לפקפק בתחושות הבטן שלנו, ביכולת השיפוט שלנו, ובסופו של דבר – בקול הפנימי שמכוון אותנו.
• היכולת להציב גבולות: כדי לשמור על "שלום בית" ולרצות את בן הזוג, אנו מוותרים שוב ושוב על הצרכים שלנו, על הערכים שלנו, ועל הגבולות הבריאים שמגנים עלינו.
• היכולת לזהות מה טוב בשבילנו: הבלבול והערעור המתמידים שאנו חווים מקשים עלינו להבחין בין טוב לרע, בין בריא להרסני. אנו מאבדים את המצפן הפנימי שמכוון אותנו לעבר בחירות שייטיבו עמנו.
• הזהות העצמאית שלנו: עם הזמן, אנו מאמצים את תפיסת העולם של בן הזוג, את דעותיו, את תחביביו, ואת סגנון חייו. אנו מאבדים את הייחודיות שלנו, את האוטונטיות שלנו, ואת הזהות העצמאית שהייתה לנו לפני הקשר.

אובדן העצמי הוא תהליך כואב ומורכב, שעלול להותיר צלקות עמוקות למשך שנים רבות. חשוב לזכור שניתן לשקם את עצמנו, למצוא מחדש את הקול הפנימי, את הכוחות ואת היכולות שאבדו, ולחזור לחיות חיים מלאים ומאושרים.

פגיעה בהערכה העצמית: כשהקשר הרעיל מרסק את הדימוי העצמי

קשרים רעילים, במיוחד אלו המאופיינים בהתעללות רגשית, גורמים לפגיעה קשה בדימוי ובהערכה העצמית. הביקורת המתמדת, הזלזול, ההשפלות, וההתעלמות מהצרכים והגבולות שלנו שוחקים אט אט את הביטחון שלנו בעצמנו ואת האמונה ביכולות שלנו.

כיצד מתרחש התהליך?

• הטמעת מסרים שליליים: בן הזוג הרעיל משדר לנו שוב ושוב מסרים שליליים עלינו: אנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק חכמים, לא מספיק יפים, לא מספיק מוצלחים. עם הזמן, המסרים הללו מחלחלים לתת המודע שלנו ומשפיעים על האופן שבו אנו תופסים את עצמנו.
• ערעור הביטחון העצמי: ההתנהגות הפוגענית של בן הזוג גורמת לנו לפקפק ביכולות שלנו, בשיקול הדעת שלנו, ובערך שלנו. אנו מתחילים להאמין שאנחנו לא ראויים לאהבה, לכבוד, או לאושר.
• בידוד חברתי: בן הזוג הרעיל עשוי לנסות לבודד אותנו מחברים ומבני משפחה, כדי להגביר את התלות שלנו בו. הבידוד החברתי תורם לתחושת חוסר האונים ופוגע עוד יותר בהערכה העצמית.

התוצאה: אנו נשארים עם דימוי עצמי פגוע, עם תחושת חוסר ערך, ועם אמונה מוטעית שאנחנו לא ראויים לדבר טוב יותר. חשוב לזכור שזוהי תוצאה ישירה של הקשר הרעיל, ולא השתקפות של הערך האמיתי שלנו. עם תמיכה נכונה ועבודה פנימית, ניתן לשקם את ההערכה העצמית ולחזור לאהוב ולכבד את עצמנו.

הדרך החוצה: צעדים מעשיים להשתחררות מקשר רעיל

למרות הקושי העצום, הכאב, ותחושת חוסר האונים, חשוב לזכור שיציאה ממערכת יחסים רעילה היא אפשרית. התהליך דורש אומץ, נחישות, ותמיכה, אך הוא צעד חיוני בדרך להחלמה ולחיים מלאים ומאושרים.

הנה כמה צעדים חשובים שיסייעו לכם בדרך החוצה:

• בניית רשת תמיכה: זיהוי אנשים שיכולים לתמוך בכם בתהליך הפרידה וההחלמה, כמו חברים, בני משפחה, או אנשי מקצוע. שיתוף אנשים קרובים בקשיים שאתם חווים יכול לספק לכם את הכוח והתמיכה הדרושים כדי לעשות את השינוי.
• טיפול מקצועי: פנייה לטיפול פסיכולוגי יכולה לסייע לכם להבין את הדפוסים שהובילו אתכם לקשר הרעיל, לפתח כלים להתמודדות עם הקשיים, ולחזק את ההערכה העצמית.
• בניית זהות עצמאית: חזרה לתחביבים ופעילויות שאהבתם לפני הקשר, פיתוח תחומי עניין חדשים, והשקעה בעצמכם יעזרו לכם למצוא מחדש את הקול הפנימי שלכם ולחזק את תחושת העצמאות.
• חמלה עצמית: זכרו שנכנסתם לקשר מתוך רצון לאהוב ולהיות נאהבים. הבינו שעשיתם את המיטב עם הכלים שהיו לכם באותו רגע. התמקדו בלמידה מהניסיון והתקדמו ממנו בכוחות מחודשים.

יציאה מקשר רעיל היא תהליך מאתגר, אך היא השקעה חשובה בעצמכם ובעתידכם. זכרו שאתם ראויים לאהבה בריאה ותומכת, ושיש לכם את הכוח ליצור לעצמכם חיים טובים יותר.