יש עייפות רגילה – כזו שבאה אחרי יום ארוך או לילה קצר – ויש את העייפות הזו, הלא מוסברת. זו שגורמת לך להרגיש כאילו קמת כבר מותשת. גם כשישנת, גם כשנחת, גם כשלא קרה שום דבר דרמטי. רק את, הגוף שלך, והתחושה הזו של ריקנות שלא מתמלאת.
הייתי שם. מתגלגלת בתוך שגרה, מתפקדת, אבל מרגישה שכל פעולה לוקחת יותר ממה שיש לי לתת. התחלתי להרגיש שאני לא סתם עייפה – אלא כאילו מישהו אחר לוחץ על דוושת הגז שלי כל הזמן. ואז גיליתי שזה לא "אני", זו פשוט התגובה הטבעית של הגוף שלי למשהו שהוא עצמו לא מצליח לווסת – קורטיזול.
מה זה בעצם קורטיזול ואיך הוא משפיע עלייך?
קורטיזול הוא הורמון חיוני, שאמור לשרת אותנו. הוא אחראי לעורר אותנו בבוקר, לעזור לנו להתמקד, ולהפעיל תגובות הגיוניות למצבים של סטרס. הוא מופק בבלוטות יותרת הכליה ומשתחרר בכל פעם שהגוף מזהה סכנה – אמיתית או מדומיינת.
הבעיה היא שהגוף שלנו לא תמיד מבחין בין פגישה מלחיצה לבין בריחה מאריה. מבחינתו, כל עומס רגשי או מחשבתי הוא פוטנציאל לאיום. ולכן, אצל נשים רבות – במיוחד בגילאי 30–50 – הקורטיזול מופרש בתדירות גבוהה מהרגיל, ואז גם נשאר גבוה לאורך זמן.
איך מרגיש קורטיזול גבוה לאורך זמן?
התחושה הראשונה היא תשישות. עייפות שלא מגיבה לשינה. אחר כך באים השינויים באכילה – בעיקר חשק לא מוסבר למתוק או לפחמימות. ואז מתחילים הסימנים היותר עדינים: חוסר שקט פנימי, קושי להירדם, התעוררויות ליליות, עלייה במשקל באזור הבטן, ואפילו תחושת ניתוק או "ערפל מוחי". לפי Mayo Clinic, קורטיזול גבוה לאורך זמן קשור ישירות לעייפות כרונית, שיבושים בשינה, ירידה בזיכרון וריכוז, חולשה חיסונית, ולעיתים גם מצבים של דיכאון או חרדה קלה. במילים פשוטות: אם הגוף שלך לא רגוע – הקורטיזול שלך כנראה עובד שעות נוספות, גם כשאת לא מרגישה "בלחץ".
מה גורם לרמות קורטיזול להישאר גבוהות בלי שנשים לב?
זו בדיוק הבעיה. לא חייב להיות אירוע טראומטי כדי שהקורטיזול יתבלגן. מספיק חוסר שינה, תזונה עתירת סוכר, יותר מדי קפאין, מחשבות שמתרוצצות בלילה, או פשוט חיים עמוסים מדי בלי רגע אחד של אוויר.
בניגוד למה שמספרים לנו – סטרס לא תמיד נשמע כמו צרחה. לפעמים הוא שקט מאוד. הוא מסתתר בתחושת "אני חייבת להספיק", בשיחות פנימיות לא נגמרות, בתחושת אחריות בלתי נגמרת. והגוף, כמו מחשב עם יותר מדי טאבים פתוחים, פשוט לא עומד בעומס.
מה אפשר לעשות כשמרגישים שהקורטיזול שולט ולא את?
ברגע שהתחלתי להבין את הקשר בין התחושות שלי לבין הקורטיזול, התחילה גם הקלה. הפסקתי להאשים את עצמי על העייפות, והתחלתי לראות בה סימן – לא כישלון. עשיתי כמה צעדים קטנים אבל משמעותיים: ניסיתי לשמור על שעת שינה קבועה, צמצמתי את הקפאין אחר הצהריים, הכנסתי יותר מזון טבעי ופחות מעובד, ובעיקר – עצרתי. פשוט עצרתי. גם נשימות עמוקות באמצע היום, או הליכה של עשר דקות בלי טלפון – אלה רגעים שהגוף מבין מהם שהכול בסדר. עם הזמן, רמות האנרגיה התחילו להתייצב, והשינה חזרה להיות משהו שמרפא – לא עוד אתגר.
איך תבדקי את רמות הקורטיזול?
אם את מרגישה שזה לא רק עומס רגיל – כן, שווה לבדוק. יש בדיקות דם, שתן או רוק שיכולות למדוד את רמות הקורטיזול שלך לאורך היום. רופאה משפחתית או נטורופתית מנוסה תוכל להמליץ על הדרך הנכונה לבדוק. אבל חשוב לא פחות – לבדוק איך את חיה. איך את ישנה. מה את אומרת לעצמך בשקט. איך הגוף שלך מגיב כשהוא בלחץ. לפעמים אנחנו לא צריכות עוד בדיקה – אלא רגע אמיתי של התבוננות.
לפעמים, רק להבין שאת לא אשמה זה חצי מריפוי
בסופו של דבר, קורטיזול הוא לא האויב – הוא שליח. הוא מנסה להגן עליי, עלייך, על כולנו, אבל לפעמים הוא פשוט נשאר בתפקיד יותר מדי זמן. אנחנו רגילות להילחם בעייפות, להילחם בגוף, להילחם בעצמנו – כשבעצם כל מה שאנחנו צריכות זה להקשיב. הקורטיזול לא מבקש מאיתנו להיות מושלמות, רק לשים לב. אולי זו לא עצלות, לא רגישות יתר, ולא "סתם תקופה". אולי זו הדרך של הגוף להגיד: הגיע הזמן שתהיי בצד שלך.
