דימוי עצמי הוא הרבה יותר מהרגשה רגעית. הוא ההשתקפות של מי שאת מרגישה שאת באמת, מול מי שהיית רוצה להיות. התמונה הפנימית הזו שלך מלווה אותך לכל אורך החיים – משפיעה על הבחירות, על הפעולות, על האומץ לחלום ועל היכולת לממש. כשיש פער גדול בין מה שאת מרגישה לבין מה שהיית רוצה – נוצרת קרקע פגיעה שמזינה את עצמה. דימוי עצמי נמוך הוא לא רק תחושת ערך ירודה – הוא עלול לעצור אותך, לחבל בפוטנציאל שלך ולעצב את המציאות כמו נבואה שמגשימה את עצמה.
איך בכלל מתפתח דימוי עצמי?
הדימוי העצמי שלך בנוי מהמחשבות והרגשות שיש לך כלפי היכולות שלך, והוא ניזון גם מהעולם החיצוני. הצלחות וכישלונות, מבטים, תגובות, השוואות, מסרים מהסביבה – כל אלה נטמעים בתודעה ומשפיעים על הדרך שבה את מפרשת את עצמך. כשהחוויות חוזרות על עצמן, נוצרת אמונה פנימית – ולרוב היא ממשיכה להכתיב את ההתנהגות. זו מערכת מעגלית: חוויה מובילה לפרשנות, שמשפיעה על פעולה, שמובילה לעוד חוויה. בסוף, את לא רק פועלת מתוך הדימוי העצמי שלך – אלא גם ממשיכה לחזק אותו.
מה זה דימוי עצמי נמוך?
כשאת מרגישה שכל דבר טוב שקרה לך הוא תוצאה של מזל, או עזרה מבחוץ, אבל כל דבר רע הוא באשמתך – זה דימוי עצמי נמוך. זו התחושה שאולי הצלחת, אבל זה לא באמת בזכותך. ומנגד, כל כישלון נתפס כאישור למה שאת כבר "יודעת" על עצמך – שאת לא מספיק טובה, לא מוכשרת, לא שווה. גם התקווה לעתיד נפגעת – כי אם הכול תלוי בכישרון שאין לך (לכאורה), למה לנסות? זו תחושת ייאוש שקטה שיכולה להשתלט מבפנים.
למה זה כל כך נפוץ אצל ילדות וילדים עם הפרעת קשב?
הפרעת קשב וריכוז לא מאובחנת או לא מטופלת חושפת את הילד לכישלונות תכופים כבר מהגיל הרך. הסביבה רואה את ההתנהגות – אבל לא תמיד את הקושי שמאחוריה. ילדים שמתקשים לווסת את עצמם, לזכור משימות, לשבת בשקט או לעמוד בציפיות – שומעים שוב ושוב שהם "לא משתדלים מספיק", "עצלנים", "בעייתיים". התחושה שהם מאכזבים כל הזמן הופכת לבסיס הדימוי העצמי שלהם. ככל שזה קורה מוקדם יותר וללא תיקון – כך הפצע מתעמק.
האם כל ילדה עם הפרעת קשב וריכוז תסבול מדימוי עצמי נמוך?
ממש לא. דימוי עצמי חיובי יכול להתפתח גם כשיש קושי – בתנאי שהסביבה רואה את הילד באמת. סביבה שמבינה, מכילה, מאמינה, מציבה גבולות ברורים אך מאפשרת מקום לגדול – יכולה לשנות מסלול חיים. ילדה שזוכה לתמיכה כזו תלמד לראות את עצמה כבעלת ערך, גם אם היא מתקשה. היא תבין שכישלון הוא לא הגדרה, אלא חלק מהדרך.
איך מזהים דימוי עצמי נמוך?
לפעמים זה גלוי: "אני לא שווה כלום", "אין לי סיכוי". אבל לא תמיד זה נאמר בקול רם. לפעמים זה יתחפש לליצנות, הימנעות, או אפילו לתוקפנות. ילדים (וגם מבוגרים) עם דימוי עצמי נמוך מפתחים מנגנוני הגנה – דרכים עקיפות להסתיר את הכאב:
- הימנעות ממשימות קשות כדי לא להיכשל
- הפיכה של כל דבר לבדיחה
- התנהגות שתלטנית כדי להרגיש שליטה
- הכחשת הקושי – "לא אכפת לי בכלל"
- בחירה במקצועות לא מאתגרים כדי להימנע מהתמודדות
כל אלה לא נובעים מעצלנות – אלא מהגנה מפני תחושת ערך ירודה.
איך מטפלים?
השלב הראשון הוא להכיר בכך שיש פער – בין איך שהאדם חווה את עצמו, לבין מה שהוא באמת. כשמדובר בילדים, ההורים הם אלה שצריכים לראות, לזהות ולהביא לשולחן את השאלה: האם הילד הזה מרגיש שווה? מאמין בעצמו?
הטיפול בדימוי עצמי נמוך לא מתמקד רק בתיקון הבעיה – אלא בבניית תחושת ערך מבפנים. תהליך כזה דורש זמן, סבלנות וסביבה בטוחה. הוא כולל חשיפה הדרגתית לחוויות חדשות שמפרקות את הדימוי הישן, ובונות אמונה מחודשת ביכולת להתמודד, לטעות, להצליח.
